הקשיבו הקשיבו – הצלילים מייצרים שקט.
כשמור ואביה שאלו אותי אם אני רוצה להתנסות בטיפול קצר על מיטת הסאונד שלהן, לא עברו 3 שניות וכבר חלצתי נעליים ושכבתי עליה בהתרגשות עם עיניים עצומות. לא צריך יותר מדי כדי לגרום לי לנסות משהו חדש ועוד כזה שאמור לקחת אותי למסע בעולמות שאני כלכך אוהבת לחקור – בין הגוף לנפש.
מור התחילה לפרוט על מיתרי המיטה, שעלו מעלה וגרמו לאיברים הפנימיים שלי לרעוד בקצב שאני לא מכירה ולהתפרס לכל הכיוונים. היא המשיכה לדלג בחדר בקלילות, בין כלים ממסורות ותקופות שונות, ואני הרגשתי עצמי שייכת לכולן – רגע אחד נמנמתי בזרועותיו של שמאן גדול וזקן באמצע הג׳ונגל, ואחריו נעתי כעוברית מעוכית בתוך מים עמוקים כשצלילים מהילדות פועמים בין הטיפות.
הכוונה שהגעתי איתה הייתה להתמסר, גם אם לרגע. כשמצליחים להיות נוכחים מאבדים מעט מתפיסת הזהות – שוכחים מי אנחנו וזוכים לצוף בחלל ריק, גדול, ורחב, בלי שם, מגדר, מקצוע, הדברים שאנחנו אוהבים ואלה שפחות. משהו עמוק יותר לוקח מקום, משחרר אותנו ממה שאנחנו נאחזים בו כלכך ומגדיר אותנו ביום יום, הסיפור שלנו. הנקודה הזאת מכניסה אוויר חדש למערכת ומאפשרת לשינוי לקרות – במיינד, בגוף, וגם בסיפור.
הגעתי לאלפא, המרכז לטיפול בתדרים שהקימו מור ואביה, כדי להכיר אותן ולכתוב עבורן, אבל יצא שהביקור אצלן חידד משהו בסיפור שלי עצמי. על הקיר בחדר הטיפולים הייתה תלויה עבודת קולאז׳ עם המשפט: ״אין לך בחיים מחקר יותר קוסם, מאשר החקירה של החיים עצמם״. המשפט הזה עומד מאז ככותרת מודגשת בבולד מעל כל דבר שאני עושה. הרי באתי לחקור ולחפור פנימה (ולכם), לגלות מרווחים חדשים, להלחים תחושות למשפטים, לספר סיפורים.
אני מזמנת ומזמינה אנשים שמתעסקים בעולמות האלה – של הגוף, הנפש (ומה שביניהם) לפנות אליי, יותר מאשמח להכיר ולמצוא ביחד את המילים שיחדדו וירכיבו את הסיפור שלכם.
