לפני 6 שנים יצאתי ממסעדה בצומת סגולה, חבורה של גברים תאילנדים ישבה במעגל סמוך לכניסה.
הם דיברו בשקט, אבל השפה שלהם משכה אותי לכיוונם כמו מוזיקה מכשפת. התקרבתי.
הם דיברו בשקט, אבל השפה שלהם משכה אותי לכיוונם כמו מוזיקה מכשפת. התקרבתי.
רציתי לדעת מאיפה הם, מה הם עושים וארט, היחיד בחבורה שדיבר קצת אנגלית, הסביר לי שהם גרים בקראוונים ליד ועובדים בשדות הפתוחים שאני רואה מולי.
הוא הציע להראות לי את השדות, את האדמה, את הבית בו הוא גר, כשאנחנו מתקשרים עם הידיים ומעט מאוד אנגלית.
חדרו של ארט, אותו הוא חולק עם בחור נוסף, היה מלא ברישומים – של אשתו הרחוקה, בנו, הבודהה, המלך.
שחור על לבן – פרצופים מכסים את הקירות.
שחור על לבן – פרצופים מכסים את הקירות.
התשוקה של ארט, כשמו, היא אומנות. הוא מעולם לא למד. מילדות עבד בשדות, רחוק מהבית, ולימד את עצמו לצייר.
הייתי אז סטודנטית לוידאו – צילמתי את ארט, את החממות, את השדות.
הצגתי את הצילומים ואת ציוריו של ארט בבצלאל, בתערוכה משותפת שלי ושלו.
הצגתי את הצילומים ואת ציוריו של ארט בבצלאל, בתערוכה משותפת שלי ושלו.
מהיום בו הכרנו, ארט ואני שומרים על קשר קרוב.
באחד הביקורים אצלו הבאתי איתי צבעים ומכחולים – ארט צייר איתם על הגדרות סמוך לקרוואנים, והפך עם הזמן את הנוף הישראלי לנוף ביתו שלו.
באחד הביקורים אצלו הבאתי איתי צבעים ומכחולים – ארט צייר איתם על הגדרות סמוך לקרוואנים, והפך עם הזמן את הנוף הישראלי לנוף ביתו שלו.
שנים עברו, ארט חזר לתאילנד, הוא שולח תמונות מהחווה שבנה, מהחיים שאחרי.
רגע לפני שעזב, הצטרפתי אליו ליום עבודה וצילמתי אותו.
הפשטות, היופי והחוכמה בהם ארט מסתכל על העולם, על החיים – ממשיכים איתי. אולי ימשיכו גם אתכם.
רגע לפני שעזב, הצטרפתי אליו ליום עבודה וצילמתי אותו.
הפשטות, היופי והחוכמה בהם ארט מסתכל על העולם, על החיים – ממשיכים איתי. אולי ימשיכו גם אתכם.
הוידאו פתוח עכשיו לצפיה –
http://mygellery.com/works/thebookofjob/
לאנשים שחיים כאן בשקט, בקראוונים, בדירות צפופות, רחוקים מהבית, בינינו, איתנו.